Vayedaber

''לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם'' – הוּחְזַק כַּפְרָן.

Traduction

These matters never occurred, i.e., I never admitted to this, the defendant assumes the presumptive status of one who falsely denies his debts, as the witnesses heard his admission. Consequently, he is not trusted to take an oath that he is exempt.

Rachi non traduit

לא היו דברים. לא הודיתי לך והרי עדים ששמעו:

הוחזק כפרן. ואינו נאמן עליו בשבועה:

אָמַר רַב פָּפָּא בְּרֵיהּ דְּרַב אַחָא בַּר אַדָּא, הָכִי אָמְרִינַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: כֹּל מִילֵּי דִּכְדִי לָא דְּכִירִי אִינָשֵׁי.

Traduction

Rav Pappa, son of Rav Aḥa bar Adda, says: This is what we say in the name of Rava: The defendant is not rendered a liar, because people do not remember all frivolous matters. Since the admission was not made seriously, perhaps the defendant forgot the incident. Therefore, his denial of its having occurred was not necessarily an outright lie.

Rachi non traduit

כל מילי דכדי לא דכירי אינשי. דברים של חנם כלומר הואיל ואותה הודאה דברי רוח היו שהשטה בו לא דכירי אינשי ושכח אותה הודאה:

הָהוּא דְּאַכְמֵין לֵיהּ עֵדִים לְחַבְרֵיהּ בְּכִילְּתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: ''מָנֶה לִי בִּידָךְ''. אָמַר לֵיהּ: ''הֵן''. אָמַר: ''עֵירֵי וְשָׁכְבֵי לֶיהֱווֹ עֲלָךְ סָהֲדֵי''. אֲמַר לֵיהּ: ''לָא''. אֲמַר רַב כָּהֲנָא: הָא אֲמַר לֵיהּ ''לָא''.

Traduction

The Gemara relates: There was a certain man who hid witnesses in the canopy above his bed to hear the statement of another. That certain man said to him: I have one hundred dinars in your possession. The latter said to him: Yes. The claimant then said: Let those awake and those asleep bear witness about you, hoping to induce him to agree to this testimony, as the respondent might assume that everyone was asleep. The latter said to him: No. When the matter came to court Rav Kahana said: Since he said no to him, his admission did not render him liable.

Rachi non traduit

כילתא. יריעה הפרוסה סביבות המטה:

עירי ושכבי ליהוו עלך סהדי. רוצה אתה שיהו כל השומעין מעידין בין ניעורין בין ישינים שהיה מכיר זה בו שלא יודה בפני עדים אמר בלבו שמא יהא סבור שכולם ישינים ויאמר הן:

הָהוּא דְּאַכְמֵין עֵדִים בְּקִיבְרָא לְחַבְרֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: ''מָנֶה לִי בִּידָךְ''. אָמַר לֵיהּ: ''הֵן''. חַיֵּי וּמִיתֵי לֶיהֱווֹ עֲלָךְ סָהֲדִי, אָמַר לֵיהּ: ''לָא''. אֲמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן [בֶּן לָקִישׁ]: הָא אֲמַר לֵיהּ ''לָא''.

Traduction

The Gemara relates another incident: There was a certain man who hid witnesses in a grave to hear the statement of another. That certain man said to him: I have one hundred dinars in your possession. The latter said to him: Yes. The claimant then said: Let the living and the dead bear witness about you. The respondent said to him: No. Rabbi Shimon said: Since he said no to him, his admission did not render him liable.

אָמַר רָבִינָא, וְאִיתֵּימָא רַב פָּפָּא: שְׁמַע מִינַּהּ מֵהָא, הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר ''אַתֶּם עֵדַיי'', לָא שְׁנָא כִּי אָמַר לֹוֶה, וְלָא שְׁנָא כִּי אָמַר מַלְוֶה וְשָׁתֵיק לֹוֶה. טַעְמָא דְּאָמַר לֹוֶה ''לָא'', אֲבָל אִי שָׁתֵיק – הָכִי נָמֵי.

Traduction

Ravina said, and some say Rav Pappa said it: Conclude from it that with regard to that which Rav Yehuda says that Rav says, that one needs to say to the witnesses of the admission: You are my witnesses, there is no difference whether the debtor said it, and there is no difference whether the creditor said it and the debtor remained silent. The inference is that the reason the Sages deemed the purported debtor exempt in the above cases is that the debtor explicitly said no, i.e., that he does not accept the witnesses, but had he remained silent his admission would have indeed rendered him liable.

הָהוּא דַּהֲוָה קָרוּ לֵיהּ ''קַב רָשׁוּ'', אֲמַר: מַאן מַסֵּיק בִּי אֶלָּא פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי? אֲתוֹ, תַּבְעוּהּו לְדִינָא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן.

Traduction

The Gemara relates: There was a certain man whom people called: A kav of debts, as everyone claimed debts from him, who once said: Who can claim debts from me, other than so-and-so and so-and-so? I do not owe money to as many as assumed. Those whom he admitted that he owed came and took him to judgment before Rav Naḥman to claim what he owed them, and he responded in court that his admittance was in jest.

Rachi non traduit

קב רשו. מלא קב שטרות יש עליו:

מאן מסיק בי. למי אני חייב כלום:

אָמַר רַב נַחְמָן: אָדָם עָשׂוּי שֶׁלֹּא לְהַשְׂבִּיעַ אֶת עַצְמוֹ.

Traduction

Rav Naḥman said: A person is prone to make false statements so as not to make himself appear sated, i.e., it is possible that he might say falsely in public that he owes money in order that he should not be considered wealthy. Therefore, as long as he has not made a proper admission that he owes a specific sum to a specific individual, he is not liable.

Rachi non traduit

אדם עשוי. לומר לבריות חייב אני מעות לפלוני להתרחק מעין הרע:

שלא להשביע. שלא ליראות שבע מממון:

הָהוּא דַּהֲווֹ קָרוּ לֵיהּ ''עַכְבְּרָא דְּשָׁכֵיב אַדִּינָרֵי''. כִּי קָא שָׁכֵיב, אֲמַר: ''פְּלָנְיָא וּפְלָנְיָא מַסְּקוּ בִּי זוּזֵי''. בָּתַר דִּשְׁכֵיב, אֲתוֹ תַּבְעִינְהוּ לְיוֹרְשִׁין.

Traduction

The Gemara relates: There was a certain man whom people called: A mouse that lies on dinars, as he was a miser who did not benefit from his money, like a mouse that sits and safeguards gold dinars. This man said on his deathbed: So-and-so and so-and-so claim dinars from me. After he died, they came and sued the heirs.

Rachi non traduit

עכברא דשכיב אדינרי. עשיר שלא נהנה מממונו כעכבר זה ששוכב על דינרי זהב ואינו נהנה מהן:

אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי. אֲמַר לְהוּ: כִּי אָמְרִינַן ''אָדָם עָשׂוּי שֶׁלֹּא לְהַשְׂבִּיעַ אֶת עַצְמוֹ'', הָנֵי מִילֵּי מֵחַיִּים, אֲבָל לְאַחַר מִיתָה – לָא.

Traduction

They came to judgment before Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei. He said to them: When we say a person is prone to make false statements so as not to make himself appear sated, this statement applies to an admission during his lifetime. But after death, i.e., on his deathbed, this does not apply; rather, we presume he told the truth.

פְּרַעוּ פַּלְגָא, תַּבְעִינְהוּ לְדִינָא לְאִידַּךְ פַּלְגָא. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא. אֲמַר לְהוּ: כְּשֵׁם שֶׁאָדָם עָשׂוּי שֶׁלֹּא לְהַשְׂבִּיעַ אֶת עַצְמוֹ, כָּךְ אָדָם עָשׂוּי שֶׁלֹּא לְהַשְׂבִּיעַ אֶת בָּנָיו. אֲמַרוּ לֵיהּ: נֵיזִיל וְנַיהְדַּר? אֲמַר לְהוּ: כְּבָר הוֹרָה זָקֵן.

Traduction

The heirs paid half the amount of the claim. The claimants then sued them for the other half. They came to judgment before Rabbi Ḥiyya. Rabbi Ḥiyya said to them: Just as a person is prone to make false statements so as not to make himself appear sated, so too, a person is prone to make false statements so as not to make his sons appear sated. One might claim falsely on his deathbed that he owes money so that his children will not be considered wealthy. Therefore, there is no room for a claim against the heirs. The heirs then said to him: If so, let us go and overturn the former verdict, and retrieve the amount we paid the claimants. Rabbi Ḥiyya said to them: The elder, i.e., Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, has already issued a ruling in this case, and it is not in my power to overturn his ruling.

Rachi non traduit

ניזול וניהדר. נשלם החצי שקיבלנו:

כבר הורה זקן. ר' ישמעאל שקיבלתם על פיו ולא אחלוק על מה שעשה:

Tossefoth non traduit

כך אדם עשוי שלא להשביע את בניו. והא דאמר בגט פשוט (ב''ב דף קעה. ושם) שכיב מרע שהודה אצ''ל אתם עדיי משום דאין אדם משטה בשעת מיתה ואמאי לא אמרינן כדאמר הכא שלא להשביע את בניו וי''ל דהתם מיירי שתבעוהו והודה דלא שייך טענה שלא להשביע אלא טענת משטה ואע''ג דאמרינן לעיל דטענת משטה לא טענינן ליה לבניו טענינן כדמשמע התם דאי לאו דאין אדם משטה בשעת מיתה טענינן ליה וטענת שלא להשביע אפי' לדידיה טענינן כמו שטען רב נחמן לההוא גברא:

הוֹדָה בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְקָנוּ מִיָּדוֹ – כּוֹתְבִין, וְאִם לָאו – אֵין כּוֹתְבִין.

Traduction

§ If one made an admission in the presence of two witnesses that he owes money and they performed a formal act of acquisition with him to verify the admission, the witnesses can write a record of the admission in a document and sign it, thereby granting the creditor more rights. But if they did not perform a formal act of acquisition they may not write a record of the admission in a document, as the debtor presumably wants the loan to retain its status as a loan by oral agreement, which grants fewer rights to the creditor than a loan with a promissory note.

Rachi non traduit

וקנו מידו. כותבין שטר הודאה ואע''פ שלא אמר כתבו דסתם קנין לכתיבה עומד:

ואם לאו אין כותבין. ואע''ג דאמר להו אתם עדיי וחייב לשלם לו אפילו הכי ניחא ליה מלוה על פה ממלוה בשטר:

Tossefoth non traduit

הודה בפני ב' וקנו מידו כותבין. ואע''ג דלא אמר כתבו משום דסתם קנין לכתיבה עומד כדפ''ה מיהו אם רצה לחזור חוזר כדאמר בפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא דף עז. ושם) זכו בשדה זו לפלוני וכתבו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה והא דאמר בפ' אע''פ (כתובות דף נה.) אמר לעדים כתבו וחתמו והבו ליה קנו מיניה לא צריך לאימלוכי לאו דוקא כתובו דה''ה אע''ג דלא אמר כתובו והאי דקאמר כתובו משום סיפא נקטי' דהיכא דלא קנו מיניה אף ע''ג דאמר כתובו צריך לאימלוכי והא דקאמר קנו מיניה לא צריך לאימלוכי ביה לאו משום שאינו יכול לחזור בשטר אלא מסתמא כל כמה דלא הדר ביה רוצה הוא שיכתבו תדע דהא לא קנו מיניה פשיטא דמצי הדר ביה ואיכא למ''ד א''צ לאימלוכי ביה וא''ת כיון דאינו חוזר בשדה מ''ט חוזר בשטר אי שטר מתנה הוא מאי נ''מ ואי שטר מכר הוא ומשום משעבדי הא אמרינן בחזקת הבתים (ב''ב דף מא:) המוכר את שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים וי''ל דלא ניחא ליה דליפשו שטרא עילויה דקלא אית בהו וזיילי נכסיה כסבורים שהן שטרי חוב והא דאמר בהגוזל קמא (ב''ק דף צח.) גבי השורף שטרו של חבירו דאי איכא סהדי דידעי מאי כתב ביה ליכתוב שטרא אחריני התם שאני שכבר היה לו שטר דאין לו להפסיד כחו:

בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה, וְלֹא קָנוּ מִיָּדוֹ. רַב אַמֵּי אָמַר: כּוֹתְבִין, וְרַב אַסִּי אָמַר: אֵין כּוֹתְבִין. הֲוָה עוֹבָדָא, וְחַשׁ לַהּ רַב לְהָא דְּרַב אַסִּי.

Traduction

If he made an admission in the presence of three witnesses and they did not perform a formal act of acquisition with him, Rav Ami says: They can write a record of the admission in a document. Since the admission was made in the presence of three individuals, who are considered a court, it is permitted for a court to write its verdicts. And Rav Asi says: They may not write it in a document; perhaps the debtor intended for them to serve only as witnesses, not as a court. There was an incident in which a person admitted his debt before three witnesses, and Rav was concerned for this opinion of Rav Asi, and ruled that they may not write a record of the admission.

Rachi non traduit

שלשה. עשאן בית דין והפקירן הפקר ויכולין לשנותו לעשות מלוה בשטר ולהיות במקום הלוה לעשות שליח לכותבה:

אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הָא אוֹדִיתָא, זִימְנִין כָּתְבִינַן וְזִימְנִין לָא כָּתְבִינַן. כְּנִיפִי וְיָתְבִי – לָא כָּתְבִינַן, כַּנְפִינְהוּ אִיהוּ – כָּתְבִינַן.

Traduction

Rav Adda bar Ahava says: With regard to this document of admission, sometimes we write it and sometimes we do not write it. If the three witnesses were gathered and sitting when the debtor made his admission before them, we do not write it, as perhaps he did not intend for them to serve as a court. But if the debtor gathered them, we write the document of admission, as the fact that he took care to bring three people and not just two proves that he intended for them to serve as a court.

Rachi non traduit

אודיתא. שטר הודאה בפני שלשה שלא קנו מידו:

כניפי ויתבי. שלשה שהיו יושבין ובא והודה לו בפניהם הואיל ולא זימנום וקיבצום לכך לא נעשו ב''ד אלא עדים דדילמא אי לא הוו אלא תרי הוה מודי ליה קמייהו ולא הוה מהדר אחר ב''ד:

כנפינהו איהו כתבינן. דמדכניף תלתא דעתא אבי דינא:

רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ כַּנְפִינְהוּ אִיהוּ – לָא כָּתְבִינַן, עַד דְּאָמַר לְהוּ: ''הֱווֹ עֲלַי דַּיָּינֵי''.

Traduction

Rava says: Even if he gathered them we do not write it, unless he says to them: Be my judges.

מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ אָמַר ''הֱווֹ עֲלַי דַּיָּינֵי'', לָא כָּתְבִינַן עַד דְּקָבְעִי דּוּכְתָּא, וְשָׁלְחִי, וּמַזְמְנִי לֵיהּ לְבֵי דִינָא.

Traduction

Mar bar Rav Ashi says: Even if he says: Be my judges, we do not write it unless they establish a place for judgment and send messengers and summon him to court. Unless the entire procedure of an admission in court is implemented, the debtor may not have intended that they serve as a court with regard to this matter.

Rachi non traduit

דקבעי דוכתא. כדרך הדיינין:

ושלחו. שליח בשמייהו ללוה למיתי קמייהו לדינא ואודויי והואיל ועומד בדין נעשית כמלוה בשטר שגלויה לכל הלכך כתבינן:

Tossefoth non traduit

מר בר רב אשי אמר כו'. בשבועות (דף מא. ושם) פירש הריב''ן בשם רש''י ובשם רבינו גרשון דהלכה כמר בר רב אשי במיפך שבועה ואודיתא. אודיתא הך דהכא מיפך שבועה דפרק שבועת הדיינים (שם) דאפילו בדאורייתא מהפכינן וכן רב האי פסק כמותו במיפך שבועה והביא ראיה מדאמר התם האי מאן דמפיק שטרא על חבריה ואמר ליה אידך אישתבע לי דלא פרעתיך דאמרי' ליה אישתבע ליה ולא דמי כלל דהתם לא רמיא עליה שבועה דאורייתא ובסדר תנאים ואמוראים [סימן ל''ח] כתוב דבכולי הש''ס הלכתא כמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה ואודיתא וכן פסק בה''ג דאין הלכה כמותו במיפך שבועה ובערוך פסק וכן בתשובת הגאונים דלא מהפכינן בשבועה דאורייתא ור''ח פסק כמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה וחיורי דפרק בהמה המקשה (חולין דף עו:
ושם) ונתן עליו סימן כולו הפך לבן:

הוֹדָה בְּמִטַּלְטְלֵי, וְקָנוּ מִיָּדוֹ – כּוֹתְבִין, וְאִם לָאו – אֵין כּוֹתְבִין. בִּמְקַרְקְעֵי, וְלֹא קָנוּ מִיָּדוֹ, מַאי? אַמֵּימָר אָמַר: אֵין כּוֹתְבִין. מָר זוּטְרָא אָמַר: כּוֹתְבִין. וְהִלְכְתָא: כּוֹתְבִין.

Traduction

If he made an admission with regard to movable property that he owes, and the witnesses performed a formal act of acquisition with him, they can write a record of the admission in a document; but if they did not perform a formal act of acquisition they may not write a record of the admission. But if he made an admission with regard to land, and they did not perform a formal act of acquisition with him, what is the halakha? Is it considered as though an act of acquisition was performed, as land is always available for collection? Ameimar says: They may not write it. Mar Zutra says: They may write it. And the halakha is that they may write it.

Rachi non traduit

במקרקעי. קרקע שהיה ראובן מוחזק בה והודה לשמעון שהיא שלו:

כותבין. דהא כיון דאודי ליה דידיה הוא ולא מיחסרה גוביינא דבשלמא מטלטלי מלוה להוצאה ניתנה וחוב בעלמא הוא ומלוה על פה ריעא ממלוה בשטר ולא ניחא ליה לאלומה אבל הכא גלויי מילתא בעלמא הוא:

רָבִינָא אִיקְּלַע לְדִמְהַרְיָא. אֲמַר לֵיהּ רַב דִּימִי בַּר רַב הוּנָא מִדִּמְהַרְיָא לְרָבִינָא: מִטַּלְטְלִי וְאִיתַנְהוּ בְּעֵינַיְיהוּ, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: כִּמְקַרְקְעֵי דָּמוּ. רַב אָשֵׁי אָמַר: כֵּיוָן דִּמְחַסְּרִי גּוּבְיָינָא, לָא.

Traduction

Ravina happened to come to Damharya. Rav Dimi bar Rav Huna of Damharya said to Ravina: If one makes an admission that he owes movable property that is extant, i.e., it is available to be taken immediately, what is the halakha? Should it be considered like land, as it is similarly available for collection, and therefore the witnesses can write a record of the admission? Ravina said to him: It is considered like land. Rav Ashi says: Since it still lacks collection, i.e., it has not been physically transferred from one party to the other, it is not considered like land, and the witnesses may not write a record of the admission unless the debtor asks them to write it.

Rachi non traduit

לדימהריא. שם מקום:

איתנהו בעינייהו. בשעת הודאה:

מאי. מי אמרינן כיון דצבורין ומונחין ואודי ליה כל היכא דאיתנהו דידיה הוו או דילמא כיון דמלוה להוצאה ניתנה שמא יוציאה ולא ניחא ליה למיהוי שטרא עילויה ובהודאה בפני שני עדים קאמר:

הָהִיא אוֹדִיתָא דְּלָא הֲוָה כְּתִב בַּהּ ''אֲמַר לַנָא, כְּתֻבוּ וַחֲתֻמוּ וְהַבוּ לֵיהּ'', אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הַיְינוּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ.

Traduction

§ With regard to a certain document of admission in which the following statement was not written: He, the one making the admission, said to us: Write a deed, and sign it, and give it to the creditor, Abaye and Rava both say that this is a case in which the principle of Reish Lakish is applicable.

Rachi non traduit

ההיא אודיתא. שנים חתומים עליה:

דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: חֲזָקָה אֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַשְּׁטָר, אֶלָּא אִם כֵּן נַעֲשָׂה גָּדוֹל.

Traduction

As Reish Lakish says: There is a presumption that witnesses do not sign on the document unless the deal was transacted with each party being an adult, even if it is not mentioned explicitly in the document that the witnesses verified this. This reflects the principle that a document is not written by a scribe and signed by witnesses unless they know that the action to which it attests was performed appropriately. In light of this, the fact that a certain detail is missing from the wording of the document does not prove that the detail did not take place, as the action was presumably performed properly. Consequently, a document of admission lacking the sentence: He said to us: Write a deed, and sign it, and give it to the creditor, is valid.

Rachi non traduit

נעשה גדול. המוכר דקיימא לן (ב''ב דף קנו.) ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים הכא נמי כיון דשנים לא מצי כתבי אלא ברשותו ודאי איהו אמר להו:

מַתְקֵיף לַהּ רַב פַּפֵּי, וְאִיתֵּימָא רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: מִי אִיכָּא מִידֵּי דַּאֲנַן לָא יָדְעִינַן, וְסָפְרֵי דְּבֵי דִינָא יָדְעִי?

Traduction

Rav Pappi objects to this, and some say it is Rav Huna, son of Rav Yehoshua, who raises this objection: Is there anything that we, the Sages, do not know, and the scribes of the court do know? Since not all of the Sages are aware that the witnesses of an admission cannot write a deed of admission unless the one making the admission asks them to, the scribes certainly cannot be expected to ensure that this condition is fulfilled.

Rachi non traduit

דאנן לא ידעינן. כלומר יש דיינין הרבה שאין בקיאין בהלכה זו שאמרנו דשנים שלא קנו מידו אין כותבין:

שְׁאֵילִינְהוּ לְסָפְרֵי דְאַבָּיֵי, וְיָדְעִי. לְסָפְרֵי דְרָבָא, וְיָדְעִי.

Traduction

The Gemara relates that Abaye’s scribes were asked whether they were aware of this halakha, and they answered that they were aware of it. Rava’s scribes were also asked, and they were also aware of it. Apparently, since writing documents is their profession, scribes are aware of the relevant halakhot.

הָהִיא אוֹדִיתָא דַּהֲוָה כְּתִב בַּיהּ ''דּוּכְרַן פִּיתְגָמֵי'',

Traduction

The Gemara recounts: There was a certain document of admission in which it was written that it was a record of the proceedings that took place in the presence of the witnesses,

Rachi non traduit

דוכרן פיתגמי. לא היה כתוב בה זכרון עדות בלשון עדים אלא בלשון זכרון דברים והוא לשון דיינין: